עמית ואח' נ' נגב קרמיקה (1982) בע"מ

פסק דין

התובעים רכשו ריצוף מן הנתבעת, בדצמבר שנת 2002.

לגירסתם, כשנתיים לאחר מכן, התגלו חורים וחריצים בריצוף והתופעה הלכה והתפשטה בכל הריצוף.

התובעים אינם מציינים מתי הם פנו אל הנתבעת, אלא רק מציינים כי בינואר 2007 הגיע נציג של הנתבעת לבדוק את הריצוף.

התובעים תובעים סך של 83,928 ₪, הכוללים את עלות החלפת הריצוף וכן עוגמת נפש בסך 10,000 ₪.

בסיכומים מוסיפים התובעים ומפני את תשומת לבי לכך שלא יוכלו להתגורר בדירה בעת התיקון והם דורשים סך של 5,000 ₪ בעבור שכירות לתקופת התיקונים.

בהסכמת הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט, כדי לבדוק את הריצוף.

על פי ממצאיו של המומחה, קיימים שני סוגים של פגמים שמקורם הוא בהתקנה או בתחזוקה לקויים. המומחה אינו מציין מה היקף פגמים אלה.

המומחה עוד מצא כי כ-90% מן הריצוף סובל מפגמים אשר מקורם בייצור.

המומחה מבהיר (ראש עמוד 5) כי לגילוי מהות הליקוי בייצור, אשר הביא לפגמים, יש לבצע בדיקת מעבדה, אולם הוא אינו מהסס בקביעתו כי הפגם מקורו בייצור.

המומחה מציין כי לא ניתן לבצע הדבקה כיוון שהתקרה נמוכה בבית התובעים.

על פי קביעת המומחה, סך כל התיקון והחלפת הריצוף עומד על סך של 64,468 ₪ למועד הדו"ח (כולל מע"מ) והם יימשכו כ-14 ימים.

הנתבעת, מטבע הדברים, מתנגדת לתביעה והיא מפנה אותי למספר נימוקים להתנגדותה.

השיהוי בפניית התובעים

הנתבעת מצביעה על כך כי רק לאחר כ-3 שנים הופיעו הליקויים.

לטענתה, תקופת האחריות שהיא מעניקה עומדת על שנתיים ימים והיא הסתיימה בטרם התובעים פנו אליה, כך שאין להטיל עליה את נזקי התובעים (סעיף 11 לסיכומים).

היא מוסיפה וטוענת כי השיהוי הרב ניתק את הקשר הסיבתי בינה לבין הנזקים הנטענים (סעיף 4 לסיכומים).

אני מקבלת את טענות הנתבעת לעניין זה, באופן חלקי.

אין ספק כי התובעים השתהו עת ארוכה בטרם פנו אל הנתבעת.

השהות זו הגדילה את נזקיהם.